גז"ד לראיד סאלח בגין השתתפות בהתפרעות ותקיפת שוטר

1. בהכרעת דין שניתנה ביום 5.11.2009 לאחר שמיעת ראיות, הורשע הנאשם בעבירות של השתתפות בהתפרעות ותקיפת שוטר כדי להכשילו, לפי סעיפים 152 ו-274(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

גזר דין זה מתייחס לנאשם ראיד סאלח מחאגנה (להלן: "הנאשם"). עניינו של הנאשם האחר, סולימן אחמד אגבריה, נדחה למועד אחר עד לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות בשב"ס.

2.      כתב האישום, על פיו הורשע הנאשם והאחר, מגולל את אירועי יום 7.2.07, אז השתתפו הנאשמים בהתקהלות אסורה בסמוך להר הבית.

על רקע ביצוע עבודות שיפוץ סמוך להר הבית, החלו מתקהלים לנהוג באופן שהפר את השלום, התעמתו עם שוטרים בנסותם להיכנס לשטח העבודות, גידפו, צעקו ודחפו את שוטרים. למקום הגיעו כ-30 איש שהשתתפו בהתפרעות ובראשם הנאשם.

בתוך כך, צעק הנאשם כי יש להפסיק את העבודות וגידף את השוטרים.

בתגובה להתפרעות, התייצבו השוטרים בשורה לאורך הכביש והמדרכה על מנת למנוע מעבר המתפרעים לכיוון שער האשפות והתקדמו בשורה במטרה להדוף את המתפרעים לכיוון סילואן.

משהחל אחד המתפרעים לקלל ולגדף, הורה מפקד הכוח יוסי פריינטה לעכבו, אך בשלב זה הורה הנאשם לשאר המתפרעים לשבת ארצה על הכביש ולסרב להתפנות, ואף הוא עצמו התיישב על הכביש.

בהמשך, הנאשם התקרב לשוטר יגאל זינגר, אשר הוצב במקום לשם חסימת המעבר, ותקף אותו בכך שירק בפניו תוך שאמר: "אתם גזענים ורוצחים אין לכם כבוד".

במעשים אלו תקף הנאשם את השוטרים הנ"ל בעת מילוי תפקידם ובכוונה להכשילם מלמלאו.

באותן נסיבות, הנאשם 2 צעק, דחף וקילל את השוטרים בדרישה שיאפשרו לו להיכנס לתוך הר הבית (לבסוף, זוכה הנאשם 2 מעבירה זו מחמת הספק).

משניסה השוטר אליהו בן גיגי לעוצרו, החלו שאר המתפרעים למנוע מעצרו במשיכתו מידיהם, עד שהיה צורך לכבלו בהיותו שכוב על הארץ (להלן: "האירוע").

כאמור, הנאשם והאחר הורשעו בתום שמיעת עדויותיהם של 11 שוטרים ולוחמי מג"ב, עדויות הנאשמים וכן לאחר שהוגשו ראיות נוספות ומבלי שהובאו עדים מטעם הנאשם.

3.      ביום 24.12.09 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה, עוה"ד עמית מיכלס, טען בטיעוניו לעונש כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לשוטר, יגאל זינגר.

לטענת המאשימה, מאחר שמדובר בעבירות על רקע אידאולוגי, אין לשקול שיקול שיקומי ויש לגזור את דינו של הנאשם בהתייחס לשיקולי הענישה של גמול, הרתעת הנאשם, הרתעת הרבים והרחקת הנאשם מהחברה.

לטענתה, הנאשם ירק בפניו של השוטר תוך הפגנת תעוזה רבה, חוסר מורא ובטחון שלא יאונה לו כל רע. היריקה בפניו של השוטר אינה רק כנגד השוטר כאדם פרטי. השוטר אמון על שמירת החוק ואכיפתו והוא מייצג את החוק בצורה המוחשית ביותר, ועל כן תקיפת שוטר כמוה כתקיפת החוק עצמו, אי כיבודו וביזויו.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי הנאשם הוא זה שעמד בראש הקבוצה, הוא זה שיום קודם קרא לתומכיו להגיע למקום ואף ציין שהתאכזב מהמספר המועט של האנשים שהגיעו. עוד נטען כי חלקו של הנאשם בהתפרעות הוא דומיננטי, ואין להשוות את עונשו לעונשים שהוטלו על יתר הנאשמים.

נוסף על כך, יש להתחשב במקום שבו בוצעו העבירה- אזור הר הבית, שבו פוטנציאל ההתלקחות הוא גבוה ולא בכדי נערכה המשטרה למקרה זה בכוחות גדולים. הנאשם ידע שבבואו לאיזור, בנסיבות המתוארות בכתב האישום, שתהיינה מהומות קשות, וגם על פי הפסיקה יש צורך להחמיר עם מי שמבצע עבירות באזור זה.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי יש להתחשב גם בעיתוי שבו נעברה העבירה- רצף אירועים שאירעו באזור הר הבית בעקבות העבודות שבוצעו במקום. הנאשם ידע מה משמעות הגעתו למקום ומה פוטנציאל ההדרדרות של האירועים במקום.